מקור תלמוד ירושלמי פאה א׳:ד׳:ה׳
4 יֹאמַר זַיִת וְאַל יֹאמַר כֶּרֶם. שֶׁאִילּוּ נֶאֱמַר זַיִת וְלֹא נֶאֱמַר כֶּרֶם הָיִיתִי אוֹמֵר זַיִת שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט חַיָיבִין בְּפֵיאָה כֶּרֶם שֶׁהוּא חַיָיב בְּפֶרֶט לֹא יְהֵֵא חַיָיב בְּפֵיאָה. הוֹי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיְהֵא אוֹמֵר כֶּרֶם. אוֹ אִילּוּ נֶאֱמַר כֶּרֶם וְלֹא נֶאֱמַר זַיִת הָיִיתִי אוֹמֵר כֶּרֶם שֶׁהוּא חַיָיב בְּפֶרֶט יְהֵא חַיָיב בְּפֵיאָה זַיִת שֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַפֶּרֶט יְהֵא פָּטוּר מִן הַפֵּיאָה. הוֹי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר זַיִת וְצוֹרֵךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֶּרֶם.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה א׳:ד׳:ה׳
4 יאמר זית ואל יאמר כרם. דהא בעית לאצרופינהו כיון דילפת מינייהו דלא להוו שני כתובים הבאים כאחד וקי"ל דאין מלמדין:
5 שהוא פטור מן הפרט. והוי דומיא דקציר שהוא חייב בפרט שני גרגרים הנושרים מן האשכול בשעת בצירה כדלקמן וכיון דיצא לידון בדבר חדש פטור: